מפגש זמר- שירונים כלליחגיםיום ה*_החודש(עברי)החודש(לועזי)יוצריםזמרותזמריםלהקותמנחי-זמרמפגשי-זמר
הוראות
השירון מאפשר הצגה של מילות השירים , שקופיות זמר,. או גם וגם .
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון

סגור

שירונים:

חוה אלברשטיין היא זמרת-יוצרת, פזמונאית, מלחינה, מוזיקאית, סופרת ושחקנית ישראלית, הפעילה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20. אלברשטיין הוציאה לאור מעל לשישים אלבומים, הרבה יותר מזמרים אחרים בישראל, כאשר שמונה מהם על טהרת היידיש ואחד מהם באנגלית
שירון: חוה אלברשטיין   (16)
שירון זה מכיל מילים לשירים
מילים: רחל שפירא   לחן: אלונה טוראל
כשאתה חיוור מצער
מתחפר בשתיקתך
תן לי לדבר אליך
וללכת בין צלליך
להיות איתך

לא אשאל אותך מדוע
לא אחריד את בדידותך
זהירה, כמו מהססת
באותות חיבה וחסד
אדבר איתך.

יש בי כח, יש בי כח,
אל תחוס עלי
אל תפריע לקוצים שלך
לשרוט את רגלי.

כשאתה עייף עד מוות
לא נרדם בחשכה
בשעה שסיוטיך
מרדפים חלומותיך
אשאר איתך

על ידך אני נודדת
בין שנתך ליקיצתך
המילים שלי שבירות הן
וכפות ידי קטנות הן
אך הן לצידך.

כשאראה, או כשתאמר לי
חרש, חרישי
כי מתיך מתקבצים
גם אני ארכין ראשי

לא אשאל אותך מדוע...

סגור
את חרותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חרותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער
ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עלי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת

את חרותי
למען רצונך
את שבועותי הפרתי
את חרותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני

את חרותי הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם
את חרותי
לימדת את לבי
גם בבדידות לשמוח
את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במסתור ולקום
וללכת לי הלאה

את חרותי בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי ערקתי מהשביל
עליו פסעו רגלינו
בגדתי בך חרותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער

סגור
את כל פלאי הקיץ, את הקש
ואת קפיצות החרגולים,
ואת קרירות הבוקר, את הדבש,
הזמנתי במיוחד בשבילי.

את הבקרים, את הלילות,
את התשובות, השאלות,
את המראות, את הקולות,
ועוד פי אלף יותר.

את כל המקצבים הסוערים
של התופים בלב כולם,
ואת המרחקים בין הדברים
ואת כל הסודות בעולם.

את הבקרים, את הלילות...

את כל הבניינים הישנים,
המרפסות המתקלפות,
את הברק הקר בסכינים
ואת יפיין של כל השרפות.

את הבקרים, את הלילות...

ואת צינת המים הכחולים,
ואת חומו של החמסין,
ואת הנקבים בחלילים
ואת האוצרות בכיסים.

את הבקרים, את הלילות...

את כל פלאי הקיץ החמים,
את הקרקס, את הפילים.
את כל התפוחים האדומים
הזמנתי במיוחד בשבילי.

את הבקרים, את הלילות...

את כל מה שאומרות האותיות,
ומה שרים כל התוים,
ואת הצחוק, וגם את הדמעות,
את כל מה שקשה להבין:

את הבקרים, את הלילות...

סגור
מילים: יורם טהרלב   לחן: אלונה טוראל
רוחות חמות נשבו בינות עצי האורן
ורחש ממטרות עלה מן השדות
בתוך שער ראשה הלבינה הציפורן
וכף ידה קטנה הלבינה בידו.

בשביל אל הבריכות פסעו שלובי ידים
וכוכבים נשרו למים עם הטל
ותן בודד צחק הרחק בתוך הליל
והיא אמרה: אתה כל כך יפה, חייל.

והיא אמרה לו: הן מחר תצא לדרך
את תרמילך ארזתי שאותו תיקח
לא שמתי בו מכתב, לא פרח למזכרת
הן אם תזכור - תזכור, ואם תשכח - תשכח.

ועת חזרו בשביל מן הבריכות עם שחר
דמעות הטל נתלו גדולות על קני הסוף
והוא את כף ידה אחז ביד בוטחת
והיא הביטה בו מתוך מסך שקוף.

והוא אמר לה: ילדתי אני אחזור עוד
גם אם רחוק אלך, ליבי נשאר איתך
והיא החזירה לו בלאט את הציפורן
הן אם יזכור - יזכור, ואם ישכח - ישכח.

והוא הלך לקרב עת החמה הנצה
ולא חזר משם ימים רבים כל כך.
והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח
והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח.

סגור
עוד כשהיינו קטנות
ורכות בשנים
כבר אז קלטנו שמועות
שישנם גם בנים,
כבר אז שיחקנו בגינה
עם הבנים של השכונה,
ולכשלגן הולכות היינו -
אז בשורה תכביש חצינו...

יחד עם גיגי הלץ
ועם צפצא בול עץ
ועם שוקילה גורה.
יחד עם צוציק ינשוף
ועם חיליק פרצוף,
ועם שמיל עמוד בצד!
יחד עם צבינגי סתכל
ועם גינגי מקל
ועם זלמן בלורה
וכמובן -
גם עם שפץ הקטן,
וזם
ויויו גם.

עת הילדות נעלמה
וחלפה לאיטה.
יחד צעדנו עמה
מכיתה אל כיתה.
וכשהגיעה השעה -
יחד הלכנו לתנועה.
עם מי נפתח כל פעולה עם
הי, הנה מה טוב ומה נעים?

יחד עם גיגי הלץ
ועם צפצא בול עץ
ועם שוקילה גורה.
יחד עם צוציק ינשוף
ועם חיליק פרצוף,
ועם שמיל עמוד בצד!
יחד עם צבינגי סתכל
ועם גינגי מקל
ועם זלמן בלורה
וכמובן -
גם עם שפץ הקטן,
וזם
ויויו גם.

זמן הגימנסיה עבר,
בא התור לשרות
יחד עלינו להר להקים היאחזות.
ובתקווה ולב נרגש:
סוף סוף נכיר בחור חדש!
אבל עם מי שוב נפגשה
כל ליל שישי פה על הדשא?

יחד עם גיגי הלץ
ועם צפצא בול עץ
ועם שוקילה גורה.
יחד עם צוציק ינשוף
ועם חיליק פרצוף,
ועם שמיל עמוד בצד!
יחד עם צבינגי סתכל
ועם גינגי מקל
ועם זלמן בלורה
וכמובן -
גם עם שפץ הקטן,
וזם
ויויו גם.

ככה חולפות השנים
ורומז העתיד,
כי עם אותם הבנים
נשאר לתמיד.
נו, לכבוד מי כבר נתחנחן?
יחד עם מי כבר נתחתן?
יחד עם נתרגשה
מול הנכדים שעל הדשא?

יחד עם גיגי הלץ
ועם צפצא בול עץ
ועם שוקילה גורה.
יחד עם צוציק ינשוף
ועם חיליק פרצוף,
ועם שמיל עמוד בצד!
יחד עם צבינגי סתכל
ועם גינגי מקל
ועם זלמן בלורה
וכמובן -
גם עם שפץ הקטן,
וזם
ויויו גם.

סגור
אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?
~
אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר
אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר
אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב
~
כדאי גם לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק
~
ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב

סגור
שמש במרום זורחת
אמא את יוסי בנה שולחת
לך הבא בקבוק חלב
לך ישר ואל תשכח
יוסי, ילד שלי מוצלח.

יוסי בשדרה פוסע
ופתאום אורות עיניו
אץ הוא רץ הוא לפניו
גור כלבים מסכן צולע
הוא חובק בשתי ידיו.

אמא מחכה בבית
איפה יוסי ? אין חלב
אך הנה הילד בא עם
מה זה ? חומד של כלבלב
מתנה הבאתי לך
אוי לי , ילד שלי מוצלח.

שמש במרום זורחת
אמא את יוסי בנה שולחת
לך הבא נא לי כיכר
לחם חם - אך אל תשכח
יוסי, ילד שלי מוצלח.

השדרה אליו קורצת
פתע שוב קופצות עיניו
רועשות נוגנות אוזניו
מפוחית קטנה נוצצת
הוא אוסף אל שפתותיו.

אמא מחכה בבית
איפה יוסי ? לחם אין
אך הנה הילד בא עם
מה זה ? יוסי מנגן
מפוחית הבאתי לך
אוי לי, ילד שלי מוצלח.

שמש במרום זורחת
אמא את יוסי בנה שולחת
לפחות הבא זיתים
זה הכל, אך אל תשכח
יוסי, ילד שלי מוצלח.

השדרה לוחשת יוסי
הנה שוב רוקדות עיניו
מה נחפז הוא לפניו
פרח אדמוני, אה - יופי !!!
מבלבל לו את האף.

אמא מחכה בבית
אוי לי יוסי זית אין
אך הנה הילד בא עם
מה זה ? לך הכל אתן...
קחי הפרח הוא שלך
אוי לי, ילד שלי מוצלח.

ריק הבית אין חלב
לחם אין ולו כזית
אך מלא מלא הבית
זמר מפוחית ופרח
ונביחות כלבלב...

סגור
ימינה שמאלה והלאה וכאן
ושם ובכל הכיוונים,
בכף ידך ומעל לענן
וגם בחוץ וגם בפנים.

ואם תשאל איפה האושר
האם בכלל איננו או שאולי,
ישנו מעבר לים.
ואם תשאל איפה האושר
אני אומר לך ביושר,
הלא כולם יודעים, הנה הוא שם.

ואם האהבה איננה
לאן אלך ואבקשנה - תשאל,
אולי מעבר להר.
ואם האהבה איננה
לאן אלך ואבקשנה - תשאל
אני אשיב וכך אומר.
ואם תשאל היכן הפחד
והתוגה הלא נשכחת איפה
ואי מקום הכאב.
ואם תשאל היכן הפחד
והתוגה הלא נשכחת איפה
אני אשיב בכל הלב:

ימינה ושמאלה והלאה וכאן
ושם ובכל הכיוונים
בכף ידך ומעל לענן
וגם בחוץ וגם בפנים.

סגור
לא גיבור ולא בן חיל
אתגנב בסתר ליל
עם סיפור קרוש על לחי
וניגון תשוש מבכי.
אימי כרעה אותי ללדת
בשדות הארץ החורגת,
על פרשת דרכים היא נחה
ואני פני מזרחה.

אנגנה בכינור ישן
את הזמר, את השיר משם
הוא תמיד חוזר,
בן בית וממזר.
אדום, אדום, אדום
ליבו מיין ודם.

דם הלב, דם השלכת,
אברי כבדים מלכת.
אל תרפו כינור וקשת,
גם הנפש מתרוששת.
באביב דרכים יגלידו,
רק הזמר עד יחיד הוא.
אל נא תרפו כינור וקשת
אתכם הותירו לי לרשת

נגנה בכינור ישן
את הזמר, את השיר משם
הוא תמיד חוזר,
בן בית וממזר.
אדום, אדום, אדום
ליבו מיין ודם.

וכהשעה תגיע
להאסף אל הרקיע
מרופט כמו שהנני
אל שמיך תיקחני.
ואני אשכב בל פחד
על ענן קל כמטפחת
משם אני אשקיף בנחת
על הארץ המובטחת.

נגנה בכינור ישן
את הזמר, את השיר משם
הוא תמיד חוזר,
בן בית וממזר.
אדום, אדום, אדום

סגור
מילים:    לחן: משה וילנסקי
כל יום כל יום בכל רחוב
כשהוא עובר קרוב-קרוב
לרגע קט ואוילי
אני שלו והוא שלי

אני כבר חשה את שפתיו
ומלטפת פאותיו
הוא בידי, אך תוך שניה
הוא הסתלק כלא-היה

כל יום, כל יום אני מאבדת
בחור יפה ברחוב
בחור יפה ברחוב

צמוד אלי, מבלי לזוז
הוא לצידי באוטובוס
ואנכי, בחלומות
כבר מנקדת לי את שמו

שלשום היה הוא מתולתל
אתמול - מצחיק ועגלגל
היום הוא דק ושחר-שער
נראה את מי אמצא מחר

כל יום, כל יום, בכל רחוב
כשהוא עובר קרוב-קרוב
לרגע קט ואוילי
אני שלו והוא שלי

עיני פחם, איזה חיוך
כזה רציתי בדיוק
כמוהו, רם ומחוטב
יהיה ילדנו המשותף

כל כך גבוה, קצת תמים
הוא לצידי לעולמים
אבל גם הוא, כמו כולם
פשוט עבר ונעלם

כל יום, כל יום, בכל רחוב
כשהוא עובר קרוב-קרוב
לרגע קט ואוילי
אני שלו והוא שלי

סגור
מילים: רחל שפירא   לחן: נחום היימן
מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.

היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

סגור
‏שָׁלוֹם לְךָ, יַלְדִּי, שָׁלוֹם מֵאִמָּא,
אֶת מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי, בְּנִי הַטּוֹב,
וְלוּ יָדַעְתָּ מַה שָּׂמְחָה בּוֹ אִמָּא,
הָיִיתָ קְצָת יוֹתֵר מַרְבֶּה לִכְתֹּב.
~
וְשׁוּב אֲנִי חוֹבֶשֶׁת מִשְׁקָפַיִם
וְשָׁבָה בּוֹ לִקְרֹא, גַּם לְשַׁנֵּן.
חֲבָל רַק שֶׁכָּהוּ קְצָת הָעֵינַיִם
וְהַדִּמְעָה קְצָת מַפְרִיעָה גַּם כֵּן.

אַתָּה כּוֹתֵב לִי שֶׁקִּבַּלְתָּ סֶרֶט
וְשֶׁלְּקוֹרְפּוֹרָל אַתָּה מַתְאִים;
אֵינֶנִּי מְבִינָה מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת
אַךְ אִם זֶה טוֹב אֶשְׁלַח לְךָ סְרָטִים
~
סְרָטִים לְךָ שׁוֹלַחַת אִמָּא,
בַּחֲבִילָה אוֹתָם אָשִׂימָה.
צְמַח וּגְדַל, קוֹרְפּוֹרָל,
אֲבָל זְכֹר אֶת אִמָּא.
גַּם קְצָת רִבָּה הִכְנַסְתִּי פְּנִימָה,
מִתַּפּוּזִים הֵכִינָה אִמָּא,
שֶׁתֹּאכַל, קוֹרְפּוֹרָל,
וְאֶת הַצְּלוֹחִית תָּשִׁיב לְאִמָּא.
~
וְאִם בְּאֵיזוֹ נְקֻדָּה נִדַּחַת
תַּקִּיף אֶת הָאוֹיֵב בְּהַצְלָחָה,
תַּקִּיף אוֹתוֹ עִם מִישֶׁהוּ בְּיַחַד
וְאַל תַּקִּיף אוֹתוֹ בְּעַצְמְךָ.

תְּפַסְתֶּם שָׁם אֶת הַשְּׁטָאבּ הַגֵּנֵרָלִי,
אֲבָל ,יַלְדִּי ,הַקְשִׁיבָה לִדְבָרַי:
‏מוּטָב אַל תִּתְנַפֵּל עַל גֵּנֵרָלִים,
תִּתְפֹּס דִּיבִיזְיַת חַיָּלִים וְדַי!
~
לֹא אַאֲרִיךְ יוֹתֵר, אֲנִי שׁוֹתֶקֶת,
אֲבָל אֶת זֹאת, יַלְדִּי, אַזְכִּיר לְךָ:
שֶׁאִם תִּתְפֹּס אֵיזוֹ עֶמְדָּה סְטְרָטֶגִית
תִּתְלֶה מִיָּד פִּתְקָה שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ!

שָׁלוֹם לְךָ יַלְדִּי מֵאִמָּא,
לִבָּהּ לְךָ הוֹמֶה בָּהּ פְּנִימָה.
אִם תּוּכַל, קוֹרְפּוֹרָל,
כְּתֹב יוֹתֵר לְאִמָּא.
וְאַל תִּשְׁכַּח וְלֵב תָּשִׂימָה
שֶׁגַּם צְלוֹחִית רִבָּה יֵשׁ פְּנִימָה
שֶׁתֹּאכַל, קוֹרְפּוֹרָל,
וְתָשׁוּב, תָּשׁוּב בָּרִיא לְאִמָּא!

סגור
על ראש הברוש שבחצר
שמחה והמולה,
שם כל הציפורים בעיר
הקימו מקהלה.

העפרונית הסולנית
ניקתה את הגרון,
שילבה כנף, זקפה מקור
וגם פצחה ברון.

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה...
וכל מי ששמע אמר,
אח איזו מקהלה.

פתאום הפסיק את השירה
פשוש אחד זעיר,
אם אין מילים ואין תווים
הוא לא מוכן לשיר.

"אנחנו לא רוצים מילים",
רגזו הבולבולים,
"אנחנו, גם ללא מילים,
נורא מתבלבלים"

ציף ציף, שריק שרק...

הסנוניות כתבו תווים
על חוט ועל גדרות,
תוכי אחד לימד אותן
מילים נהדרות.

אלפי דרורים ועפרונים
פרצו מיד בשיר,
ומקולות הבולבולים
התבלבלה העיר.

ציף ציף, שריק שרק...

"אוי די כבר, די לכם לשיר",
צעק פתאום הברוש,
"לכו לישון, כבר מאוחר
כואב לי כבר הראש"

האופרטה היפה
לא באה עד סופה -
מחר יצפצפו קונצרט
על עץ הצפצפה.

ציף ציף, שריק שרק...

סגור
מילים: יורם טהרלב   לחן: משה וילנסקי
בנות עשרים יוצאות בריקוד
כי חתן הן מוכרחות לצוד
מי שלא תצוד בבוא זמנה
תישאר לה רווקה זקנה
שנות העשרים הן שנות נעורינו
כבר יצאנו מחסות הורינו
מחסות הורינו רק יצאנו
וכבר יש לנו בנות שלנו.

באנה, באנה הבנות
בשמחה וגם בעצב
כך נרקוד לפי הקצב
אם נרצה או לא נרצה
אז תזמורת מוסיקה!
במחול נצא.

בנות חמישים הן ממשיכות לרקוד
את השנים הן כבר חדלו לספור
בנות חמישים הן מוכרחות לרקוד
עם הג'ינס ונעלי הספורט
בנות חמישים הביטו והריעו
הן יוצאות לקרנבל בריו
וכשבבית אין להן מרגוע
עם הילד הן קופצות לגואה....

באנה באנה באנה הבנות...

בנות שישים הן מוכרחות לרקוד
הן לא צריכות מאף אחד טובות
האנרגיות משתוללות
אל תזכירו לנו בית אבות
הסתכלו כמה יפות אנחנו
את הפנים והחזה מתחנו
ואם עוד השנים חלפו ורצו
עוד נחזיר אותן עם השי-יא-צו...

באנה, באנה, באנה, הבנות....

בנות מאה הן מוכרחות לרקוד
עם הנינים והנכדים
בנות מאה הן מוכרחות לרקוד
שיתפקעו כל הידידים
בנות מאה רוקדות על הבלטה
שהבעל יאזין מלמטה
גם אם בלב ישנה טיפונת עצב
ברגלים עוד שמור הקצב.

באנה, באנה, באנה, הבנות...

סגור
לסבי ישנה חצר
ועץ אחד מופלא בא
אין כמוהו בעולם
כך אומר לי סבא
לא פרות עליו צומחים
כי הרי ממילא
הפרות סופם לרקב
מי צריך את אלה

זהו עץ של כוכבים
מאירי עיניים
שם צומחים הם וגדלים
כמו על השמים
כשמראים לו תפוחים
כל תפוח דוב הוא
הוא מראה את כוכביו
ואומר: מה טובו

הוא אוסף את כוכביו
ויורד העירה
ביריד למכור אותם
עשרה בלירה
בואו בואו אנשים
זוהי שעת הכושר
כוכבים תקנו בזול
ותזכו באושר
~
קהל גדול סביבו
צוחק ומתבדח
סבא למה לא תמכור
גם חצי ירח
וכולם קונים, חוטפים
גזר, צנון ואורז
אבל חופן כוכבים
לא תודה, אין צורך

מסתכל בהם הסב
ונפשו נרגשת
עיניהן ודאי עיוורות
ואוזנם חרשת
הביתה שב הוא עם סלו
בלי טיפה של עצב
האוצר נשאר אצלו
ואצלם - הכסף

לסבי ישנה חצר
ועץ אחד נפלא בא
אין כמוהו בעולם
כך אומר לי סבא

סגור
רק על עצמי לספר ידעתי.
צר עולמי כעולם נמלה,
גם מסעי עמסתי כמוה
רב וכבד מכתפי הדלה.

גם את דרכי - כדרכה אל צמרת -
דרך מכאוב ודרך עמל,
יד ענקים זדונה ובוטחת,
יד מתבדחת שמה לאל.
כל אורחותי הליז והדמיע
פחד טמיר מיד ענקים.

למה קראתם לי, חופי הפלא?
למה כזבתם, אורות רחוקים?
למה קראתם לי, חופי הפלא?
למה כזבתם, אורות רחוקים?

סגור

סוף השירון

אתר של מפגשזמר - MZemer.com
© 2022 כל הזכויות שמורות
Email
  077-218-5877
Design & Programming: Eli Argon
Using:F3 and W3css